<h1>הבתים — שערי תפילה שער תשיעי</h1>
<h2>דף מב:</h2>
שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן בשעה שהוא מתפלל והם שומעין ועונין אמן על כל ברכה וברכה והרי הם כמתפללין, בד"א במי שאינו יודע להתפלל, אבל היודע אינו יוצא ידי חובתו אלא בתפלת עצמו. בד"א בשאר ימות השנה אבל בראש השנה ויום הכפורים של יובל שליח צבור מוציא את היודע כשם שמוציא את שאינו יודע, מפני הן ברכות ארוכות ואין רוב היודעים אותן יכולין לכוין דעתם בהם כשליח צבור, לפיכך אם רצה היודע בשני ימים אלו לסמוך על תפלת צבור הרשות בידו, לר"ם. כתב הרי"ף עם שבשדות שהם אנוסין ואינם יכולין לבא לבית הכנסת בראש השנה וביום הכפורים שליח צבור מוציאן ידי חובתן, אבל העומדים בעיר אין שליח צבור מוציאן עד שיבואו לבית הכנסת וישמעו משליח צבור כל התפלה מתחלה ועד סוף, ע"כ. דבר זה אינו מבואר בלשון הר"ם, ויראה מדבריו שאינם יוצאים ידי חובתן אלא השומעים משליח צבור, ששליח צבור אינו מוציא בשאר ימות השנה את שאינו בקי ובראש השנה ויום הכפורים אפילו הבקי אלא בזמן ששומעין תפלתו מתחלה ועד סוף ועונין אמן על כל ברכה וברכה, וזה נראה עיקר. כתב הריא"ג שליח צבור הוא שנעשה שליח להוציא את שאינו בקי, אבל אחר אינו עושה שליח להוציא חברו ידי תפלה ואפילו אינו בקי. ויראה לי שמי שאינו בקי חברו מוציאו בין בק"ש בין בתפלה כדרך שאמרנו בברכת המזון [סופר מברך ובור] יוצא. יש מי שכתב שברכת יוצר אור הרי היא כברכת הנהנין שאם יצא אינו מוציא, ויראה לי שברכות אלו תקנום חכמים לפני ק"ש ולא משום הנאת האורה אלא להודות לבורא שברא וסדר המאורות, וראיה לדבר שהרי סומא פורס על שמע ומברך יוצר המאורות. וזה הכלל יראה לנו במצוה שאדם מוציא את חברו ובאותן שאינו מוציא. כל מצוה שהיא בעצמו של אדם כגון אכילת מצה שצוהו המקום לאכול, או תפילין שצוהו המקום להניחן, או לעשות ציצית בבגדו, או להתפלל שהיא עבודה שבלב. או לקרוא ק"ש ולקרוא בתורה וכיוצא בזה, דברים אלו אי אפשר לעשותן על ידי אחר, שלא יוכל אדם לומר אכול מצה בעבורי או התעטף בציצית או לבוש תפילין בעבורי. ובענין התפלה הבקי מוציא את שאינו בקי והוא שיתן לב לשמוע מה שהוא אומר. וכן בנטילת לולב ותקיעת שופר וכיוצא בזה לא יוכל אדם לפטור עצמו על ידי חברו אם לא יתקע או לא שמע התקיעה או לא נטל הלולב. אמנם קביעת מזוזה ועשיית מעקה וביעור חמץ וכיוצא בהן, זה אפשר להעשות על ידי שליח, שאין לנו בזה רק שתעשה המצוה על ידי מי שהוא.
